רוב הכלבים אינם מתעניינים במיוחד בעציצים, אך לעיתים די ברגע אחד של סקרנות כדי שגור או כלב בוגר ילעסו עלה, פרח או פקעת. חלק מהצמחים גורמים לגירוי קל יחסית, ואילו אחרים עלולים לסכן את הכבד, הלב ומערכת העצבים. לכן חשוב להכיר את הצמחים הרעילים לכלבים ולדעת כיצד לפעול במקרה של חשיפה.
כלבים עשויים ללעוס צמחים בגלל סקרנות, שעמום, מתח או משיכה למרקם ולריח. גורים נוטים לחקור את סביבתם באמצעות הפה, אך גם כלב בוגר שמעולם לא התעניין בעציצים עלול להפתיע.
כדי להפחית את הסיכון מומלץ להרחיק צמחים מסוכנים, להשגיח בגינה ולהציע לכלב צעצועי לעיסה וחטיפים המתאימים לו. עם זאת, צעצועים אינם תחליף לסביבה בטוחה, במיוחד כאשר בבית יש גור צעיר או כלב שנוהג לכרסם חפצים.
| הצמח | החלק המסוכן במיוחד | תסמינים אפשריים |
|---|---|---|
| ציקס מופשל | זרעים וכל חלקי הצמח | הקאות, חולשה ופגיעה בכבד |
| צבעוני | הפקעת | ריור, הקאות ושלשולים |
| שושן | חלקים שונים בצמח | גירוי, הקאות ואי נוחות |
| הרדוף הנחלים | כל חלקי הצמח | הפרעות בקצב הלב וחולשה |
| פילודנדרון | עלים וגבעולים | צריבה בפה וריור |
| רודודנדרון | עלים ופרחים | הקאות, חולשה והפרעות לב |
| דיפנבכיה | עלים וגבעולים | נפיחות, כאב וקושי בבליעה |
| טקסוס | בעיקר עלים וזרעים | רעד, חולשה ופגיעה בלב |
| רקפת | בעיקר הפקעת | הקאות ושלשולים |
| סתוונית | כל חלקי הצמח | פגיעה רב מערכתית חמורה |
למרות מראהו, הציקס המופשל אינו דקל אמיתי. כל חלקיו רעילים לכלבים, אך הזרעים מכילים ריכוז גבוה במיוחד של הרעלן. אכילה עלולה לגרום להקאות, שלשולים, חולשה, דימום, פרכוסים ופגיעה חמורה בכבד.
זהו אחד הצמחים המסוכנים ביותר ברשימה, ולכן מומלץ לא להחזיק אותו במקום שאליו הכלב יכול להגיע.
הצבעונים פורחים בחורף ובאביב ונפוצים בעציצים, בזרי פרחים ובגינות. החומר הרעיל מרוכז בעיקר בפקעת, ולכן כלבים שחופרים באדמה נמצאים בסיכון גבוה יחסית.
החשיפה עלולה לגרום לריור, גירוי בפה, הקאות, שלשולים ואובדן תיאבון. אכילת כמות גדולה עלולה לגרום לתסמינים חמורים יותר.
המונחים "שושן" ו"חבצלת" משמשים לתיאור צמחים שונים, ורמת הרעילות משתנה ביניהם. מינים מסוימים עלולים לגרום לכלבים להקאות, ריור, כאבי בטן וחולשה. חשוב לדעת שהסכנה לכלבים שונה מהסכנה לחתולים, שעבורם מיני שושן מסוימים עלולים להיות קטלניים גם בכמות זעירה.
מכיוון שקשה לזהות את המין המדויק, במקרה של אכילה מומלץ לצלם את הצמח ולהתייעץ עם וטרינר.
הרדוף הנחלים נפוץ מאוד בגינות, בשטחים ציבוריים ובצדי דרכים בישראל. כל חלקי הצמח רעילים, גם כאשר הם יבשים, ואכילתם עלולה להשפיע על פעילות הלב.
תסמיני ההרעלה כוללים ריור, הקאות, כאבי בטן, חולשה והפרעות בקצב הלב. אין להשתמש בענפי הרדוף כצעצועי זריקה או כמקלות לעיסה.
הפילודנדרון מכיל גבישי סידן אוקסלט בלתי מסיסים. לעיסת העלים או הגבעולים עלולה לגרום לצריבה חזקה בפה, לריור, לנפיחות ולכאב המקשה על הבליעה.
ברוב המקרים הפגיעה אינה קטלנית, אך היא עלולה להיות כואבת מאוד. נפיחות משמעותית או קשיי נשימה מחייבים טיפול דחוף.
רודודנדרון, הכולל גם את צמחי האזליאה, מכיל רעלנים היכולים להשפיע על מערכת העיכול, מערכת העצבים והלב. אפילו כמות לא גדולה עלולה לגרום להקאות, ריור, חולשה, רעד ולחץ דם נמוך.
במקרים חמורים עלולות להופיע הפרעות בקצב הלב, ולכן אין להמתין להתפתחות תסמינים לאחר אכילה ידועה.
בדומה לפילודנדרון, גם הדיפנבכיה מכילה גבישים הגורמים לגירוי מיידי של חלל הפה. כלב שלעס את הצמח עשוי ליילל, לגרד את פיו, לרייר או להתקשות באכילה ובבליעה.
אם מופיעים נפיחות באזור הפה, הקאות חוזרות או קשיי נשימה, יש להגיע בהקדם למרפאה וטרינרית.
הטקסוס הוא עץ או שיח ירוק־עד שעליו ומרבית חלקיו רעילים מאוד. המעטפת הבשרנית האדומה המקיפה את הזרע אינה נחשבת לחלק הרעיל ביותר, אך הזרע שבתוכה והעלים מסוכנים.
הרעלה עלולה להתבטא ברעד, חולשה, קושי בהליכה, הפרעות לב ואף קריסה פתאומית. חשד לאכילת טקסוס הוא מצב חירום.
הרקפת נפוצה בישראל בטבע, בגינות ובעציצים. החומר הרעיל מרוכז בעיקר בפקעת הנמצאת באדמה, ולכן כלבים שאוהבים לחפור עלולים להיחשף אליה.
אכילה עשויה לגרום לריור, הקאות ושלשולים. כמות גדולה עלולה להשפיע גם על קצב הלב ולגרום לפרכוסים.
הסתוונית מכילה קולכיצין, חומר רעיל שעלול לפגוע במערכת העיכול, בכבד, בכליות ובמח העצם. התסמינים עשויים לכלול ריור, הקאות, שלשול דמי, חולשה וכאבי בטן.
חשוב לדעת שחלק מהפגיעות עלולות להתפתח בהדרגה. גם אם הכלב נראה תקין לאחר החשיפה, יש לפנות מיד לקבלת הנחיות וטרינריות.
מניעה מתחילה כבר בשלב בחירת הצמחים. לפני שקונים עציץ חדש או שותלים צמח בגינה, כדאי לבדוק האם הוא בטוח לכלבים. אם כבר קיימים בבית צמחים שעלולים להיות רעילים, מומלץ להעביר אותם לאזור שהכלב אינו יכול להגיע אליו – ולא להסתמך רק על כך ש"עד היום הוא לא נגע בהם".
בגינה כדאי לשים לב גם לפקעות, זרעים, גזם ועלים שנשרו. צמח שנמצא מחוץ להישג יד כשהוא שלם עלול להפוך לנגיש לאחר גיזום או נפילת ענפים.
אין להמתין להופעת תסמינים ואין לגרום להקאה באופן עצמאי. יש להרחיק את שאריות הצמח מפיו של הכלב, ליצור קשר מיד עם וטרינר ולהכין את הפרטים הבאים:
אין לתת חלב, שמן, מלח, פחם פעיל או תרופות ביתיות ללא הנחיה מקצועית. סוג הטיפול תלוי בצמח, בכמות שנאכלה ובזמן שעבר מאז החשיפה, ולכן מידע מדויק ככל האפשר יכול לעזור לווטרינר להחליט כיצד לפעול.
כלב שנוטה לחקור וללעוס זקוק גם לאפשרויות בטוחות לעשות זאת. אצלנו בפט בסט תוכלו למצוא מגוון חטיפים לכלבים, צעצועים ומשחקי לעיסה המתאימים לגדלים, לגילים ולסגנונות משחק שונים. בחירת צעצועים ופריטי לעיסה מתאימים יכולה לספק תעסוקה, להפחית שעמום ולעזור להפנות את הצורך הטבעי בלעיסה לחפצים שמיועדים לכך – במקום לעציצים ולצמחים בבית.
לא כל צמח שהכלב לועס יגרום להרעלה, אבל במקרה של צמחים רעילים גם חשיפה שנראית קטנה עלולה להיות משמעותית. הדרך הטובה ביותר לצמצם את הסיכון היא להכיר את הצמחים שנמצאים בבית ובגינה, לבדוק צמחים חדשים לפני הרכישה ולמנוע גישה לפקעות, זרעים וחלקי צמח מסוכנים.
אם אינכם בטוחים בזיהוי הצמח או חושדים שהכלב אכל ממנו, עדיף לא להמתין להופעת סימנים. צילום הצמח ופנייה מהירה לווטרינר יכולים לסייע בקבלת החלטה נכונה בזמן.
באתר זה נעשה שימוש בעוגיות לצורך תפעול תקין ושיפור חוויית המשתמש. המשך השימוש באתר מהווה הסכמה לשימוש זה. לפרטים נוספים ראו מדיניות פרטיות.
